יש לי לדעתי את כל הדיסקוגרפיה שלו, את כל האוספים של האוספים שיצאו לו, ואני בכלל לא מגדירה את עצמי כשמישהי שאוהבת לשמוע אותו, עד שזה מגיע לאיזה random באייפוד, ואז אני נתקעת ומבינה שבעצם, אני אוהבת מבלי לדעת.
מה שיפה באריק אינשטיין זה שהוא לא מתרגש מכלום. לא מפרסים ולא ממחוות. היום יש אחת כזו,בפארק הירקון בתל אביב, שבה מגיעה שורת אמנים לבצע משיריו (נחשו מי לא יגיע) , ואין ספק, העם אוהב אותו. כשעוברים על הרפרטואר העשיר שלו, אפשר גם להבין למה.
את "סן פרנסיסקו על המים" אני אוהבת עוד לפני שהיה לי קשר מיוחד לעיר, ובשבועיים האחרונים, יחד עם בואה של הסן פרנסיסקואית לתל אביב יצא לי לשמוע מספר אנשים שלא קשורים זה לזה מזמזמים אותו לידי (נשבעת, בחיי), למרות שמדובר בשיר ישן יחסית.
היום, שנייה לפני שהיא טסה חזרה, שוב עולה לי השיר הזה בראש, ששרנו ביחד על האופנוע, במקום הרדיו ,וזה מה שנקרא, ממני אליה. זה שיר כל כך כיפי שהוא תמיד בא טוב.
מכירים את ניסוי האסוציאציות של "פיל לבן", שמיד כשאומרים את צירוף המילים הדבר הראשון שאתם מדמיינים בראש הוא פיל לבן בעצם? אז עכשיו תתכוננו לאסוציאציה הבאה:
לממתק הבוקר היום קוראים Pouring milk out of the window והוא בעצם נעימה יפייפיה מבית היוצר של Apricot Rail האוסטרליים, והוא מה שאני קוראת מוסיקה של דמיון מודרך. לא פלא שבאסוטרליה אפשר לעשות מוסיקה כזאת. יש הרבה ירוק מסביב.
הייתי ממש צריכה לקרוא לפוסט הבוקר "קנדי בדרכים" כי פשוט עצרתי בארומה לרגע כדי שיהיה לכולנו מה לשמוע הבוקר (אחרי שהדיסק החדש של אביתר בנאי השתלט לי על האוטו):
אלה Vampire Weekend האהובים ,שעושים קאבר משובח לExit Music של רדיוהד (גם כן אהובים), ואין מה להגיד פרט לציטוט הבא ,שאומר את זה במילים די מדויקות:
“Exit Music (For A Film)” was the first Radiohead song I really got into. My friend Olympia put it on a mixtape for me. At the time I was struck by how much it sounded like classical music. Now I hear trip-hop and maybe a little Pavement (?!?!). No matter what I hear in it, this song is still 100% high-style Radiohead, a super-ambitious, pre-millennial banger.
